כשאלנטז'ו מלמדת אותך לעצור

יפה פורטוגל. יופי חי ומחוספס

המרחבים שקטים וריקים. פה ושם כפר קטן, בתיו צבועים בלבן וכחול עז או צהוב. גינות ירק מטופחות, מכוניות ישנות. בין לבין, חורש עבות של אלונים מכושפים, אקליפטוסים דקי גזע וערב רב של פרחי בר – לוונדר מלכותי, סביונים וחרציות.

הדרכים מתפתלות וניכרת איזו שלווה בסיסית כל כך. עדרי פרות רועות במישורים, דינדוני פעמונים על עדרי הצאן נשמעים מרחוק. והציפורים, נוכחותן כה מורגשת, אפילו בעיר הקטנה בה אנחנו נמצאים כרגע.

ולמקום - הקצב שלו

חזרנו יום אחד מנסיעה קצרה ופתאום, באמצע הדרך, עוצר אותנו איש ואומר – אין מעבר, עבודות בכביש. כמה זמן? חצי שעה. בערך. הקטקט מאחורה כבר עייף, ארוחת הערב עוד לא מוכנה וזה ממש לא מתאים.

אבל זה מה יש

מחנים את האוטו, מוציאים שקית פירות שנשכחה בתיק מהבוקר (תודה!) והולכים לנשנש בשולי הכביש ולפלרטט עם המקומיים המתוקים. ובעצם, זה היה כל כך נעים, סתם כך בטבע וביחד. 

יש משהו באלנטז'ו, חבל הארץ בו אנחנו מגלגלים את זמננו, שמלמד שלדברים יש את הקצב שלהם. עבודת מיינדפולנס עדינה שמחווטת אותנו מחדש לעשייה שמתוך שלווה ומנוחה, להתפעלות תמימה משביל ומעץ.

אהבתם? נהניתם? שתפו, שתפו:

פייסבוק
אימייל
וואטסאפ

פוסטים אחרונים

יחפנים במסיבת חצר

יחפנים הוא המקום שבו הסיפור שלנו פוגש את העולם. שיר-הלל לחיים פשוטים של יצירה והרפתקאות. דרך של שפע והגשמה ברי-קיימא.

מוזמנים להצטרף למסע.

עקבו אחרינו גם במייל

סגירת תפריט